חתונה ביהדות
ע”פ המסורת היהודית, הנישואים הם שלב חשוב והכרחי בחייו של אדם.
לפני שחז”ל ואח”כ המוסד הרבני ייצרו חוקים נוקשים למוסד הנישואים, התורה תיארה את הצעד הזה בצורה יפה ופיוטית: “לא טוב היות האדם לבדו” נכתב בבראשית ב’, ובהמשך נכתב “על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד”.
בעת העתיקה, הנישואים היו רק טקס שנועד להגדיר זוגיות שכבר התקיימה בפועל. בתקופת התלמוד עוצב בהדרגה טקס הנישואים כפי שהוא מתקיים בימינו. קידושי האישה, כתובה, חופה, הינומה, ריקודים, שבע הברכות ועוד. בתקופה זו טקס ה”קידושין”, שהתקיים כשנה לפני טקס ה”נישואין”, נועד כדי לקבוע הסדרים כלכליים, לסמל את הקדושה של הזוגיות, ואת הנאמנות בין בני הזוג. זה גם היה השלב שבו התאפשרה ההתייחדות. רק לאחר הנישואין הקימו בני הזוג את ביתם המשותף. במהלך ימי-הביניים התקרבו שני הטקסים יותר ויותר אחד לשני והיום הם כמובן מתקיימים בטקס אחד ביום החתונה.
בניגוד לחתונות קתוליות שבהן בני הזוג נשבעים להיות ביחד עד שהמוות יפריד ביניהם, ע”פ היהדות אפשר לנתק את הנישואים בתנאים מסוימים. אבל למה להיות שליליים? שיהיה לכולם במזל!
